ארכיון פוסטים מהקטגוריה "כללי"

Caravan Palace

יום שבת, 14 באוגוסט, 2010

זיפזופ אקראי בבית מלון באוסטריה גילה לי את Caravan Palace, שמוצאה בכלל צרפתי. למרות שמוזיקלית הם משלבים בלגאן עם סמטוחה, איך שהוא יוצאים להם יהלומים. ברוני ההופעות, הביאו אותם לביקור!

Ain't Nothing Wrong With It

יום שבת, 21 בנובמבר, 2009

הכל התחיל בזה שדייב מת'יוס בנד פוצצו לי את המוח. אני באמת חב להם התנצלות די מאסיבית – תמיד זלזלתי בהם, אמרתי שהם מן אמריקנה משעממת כזו (על אף שלדעתי דייב הוא בכלל מדרום אפריקה) ושיש להם כמה שירים בודדים מוצלחים ולא יותר מכך. זה לא ששנאתי אותם – פשוט הייתי ממש אפאתי כלפיהם. בינינו, זה הרבה יותר גרוע משנאה.
ובכן, הנה אני מכה על חטא – דייבי-בוי וחבריו, אני מוריד בפניכם את הכובע. במשך שלוש וחצי שעות לקחתם את כל חוסר האכפתיות שצברתי כלפיכם במשך שנים, והפכתם אותה לאהבה אמיתית למוזיקה שלכם ולכישרון האדיר של כל אחד מחברי הלהקה (ובראשם המתופף המדהים).

עם זאת, לא על מנת להלל את דייב התכנסנו היום, אלא כדי לספר לכם על רוברט רנדולף, נגן מופלא של Pedal Steel Guitar ואחד מבין שלל האורחים שקפצו לבמה באותה הופעהרנדולף עלה היישר לתוך ביצוע מדהים של All Along the Watchtower שהפך ל – Stairway to Heaven. אחרי שהחבורה גם ביצעה במשותף כמה שירים מהאלבום האחרון של הבחור ולהקתו, החלטתי שאני חייב לראות את ההופעה שלו למחרת, וכך עשיתי.

Robert Randolph

Robert Randolph

רנדולף עלה לבמה סביב חצות היום, כשאיתו עלתה גם The Family Band שכשמה כן היא – הבסיסט, הקלידן והמתופף הם דודניו, ואחותו היא זמרת הליווי (הגיטריסט הלבן הוא אחיין מוזיקלי). בלי כל שיהוי החבורה פצחה בסט אימתני של פאנק, בלוז, גוספל, סול ומה לא - הגרוב זרם כמו מים בזמן שחבורת הוירטואוזים הזו גירשה כל שריד לעייפות של הבוקר. הייתם פעם על רכבת הרים? אחלה. תחשבו שבמקום לשבת, אתם רוקדים תוך כדי הירידות, העליות וכל הלופים. אוף, זה היה כיף.

לאחר ההופעה חקרתי מעט וגיליתי שהבחור ניגן שנים בכנסייה אפרו-אמריקאית גדולה אשר אימצה את ה – Pedal Steel Guitar במקום, נניח, עוגב. לכלי אף ניתן כינוי תואם – Sacred Steel. רנדולף לימד את עצמו לנגן בתור ילד על יד התבוננות בנגנים אחרים בכל יום ראשון, עד שהחליף אותם בעצמו. לאחר שנים של ליווי תפילות, התגלה רנדולף בשנת 2000 בכנס של נגני Sacred Steel, ומאז הוא הוציא כבר שני אלבומי אולפן מעולים, Unclassified ו – Coloroblind. מלבדם, הבחור גם הספיק להקליט יחד עם ג'ון מדסקי ואחרים את The Word, אלבום גוספל אינסטרומנטלי אשר אמור להיות מוצלח ביותר. בעוונותי לאחרון עדיין לא האזנתי.

עטיפת האלבום Colorblind

עטיפת האלבום Colorblind

חברים, ראו הוזהרתם – אין שום דרך להאזין לאלבום של האיש הזה בלי להניע איברים באופן לא רצוני. מחקרים שנעשו על ידי המדענים שקבעו שלאורי גלר יש כוחות על טבעיים מראים שזה עניין אבולוציוני, אז באמת שגם אין סיבה להתנגד.

היי ג'ו

יום חמישי, 29 באוקטובר, 2009

יש משהו בבלוז ששורף לי את הנשמה. בעברית, באנגלית, עם גיטרה אקוסטית או עם שלוש חשמליות – זה פשוט לא משנה. אם עושים בלוז טוב, עם גרוב ולהט, זה מעורר בי סט שלם ונרחב של רגשות – בשיר אחד אני מקשיב לפצע פתוח, ובשיר הבא אני פשוט מת שהייתי כל כך מגניב.

את הבלוז האמיתי קשה לזייף. אין כאן הפקה מתוחכמת ונוצצת – יש כאן איש שפורש את הנשמה, החוויות והחיים שלו בכל הברה שהוא שר. אפשר לשמוע את כל הימים שהוא לא אכל, את כל הילדים שהוא זנח, הסמים שהוא עשה – כל הסבל האנושי מרוכז בשתיים-שלוש דקות. כמובן שאני אף פעם לא שבע, תמיד מחפש עוד מהמתוק-מריר הזה שיצרוב לי עוד ועוד חורים בנשמה. לאחרונה, חברים, נפלתי על גילוי שווה במיוחד.

Black Joe Lewis היה קרוב מאוד להפוך לשחקן פוטבול, אבל פניה קטנה בצומת הגורל הביאה אותו לעבוד בבית עבוט כשהיה בן תשע עשרה. ביום יחסית משעמם בחנות, הוריד ג'ו את אחת הגיטרות שהיו תלויות על הקיר והחל להשתעשע עמה. כמובן שלא עבר זמן רב והוא כבר רכש את אותה הגיטרה והחל לנגן ללא הפסקה.

Black Joe Lewis

Black Joe Lewis

אט אט ג'ו צבר ביטחון, החל להופיע בערבי במה פתוחה וחידד את כישוריו. אחד מחברי להקתו העתידית, The Honey Bears, ראה אותו מופיע וביקש ממנו לחמם במשותף את הופעתו הקרובה של ליטל ריצ'ארד באוסטין שבטקסס, שם התגוררו. מהר מאוד החברים הפכו לשם דבר, ובתחילת 2009 הוציאו אלבום בכורה בשם “Tell 'em What Your Name Is!”

המוזיקה של ג'ו מהירה וממזרית, מעין תערובת פאנקית-בלוזית רקידה שכזו. זה פשוט מדהים איך בחור בן עשרים ושש מצליח להישמע כאילו הוא כבר ניסה כל מה שיש לחיים להציע, ואז הוציא את ג'יימס בראון מהקבר כדי לגנוב לו את מיתרי הקול ולשיר על כל זה. פשוט תענוג.