חידושים

יש משהו די מענג באיזה קאבר שאמן או להקה שוזרים באלבום שלהם. הגדיל לעשות Adem, עליו כתבתי לפני כמה חודשים, ששחרר דיסק שלם מלא חידושים לשירים שהוא אוהב והשפיעו עליו.

מלבד היותם לעיתים כיף בפני עצמם, עבורי החידושים הללו הם דרך נפלאה להתחבר ללהקה כזו או אחרת שחמקה ממני במשך השנים, או להציף ממעמקי האוסף המוזיקלי שלי איזה שיר שנחבא בסופו של דיסק אהוב ואף פעם לא קיבל את תשומת הלב הראויה. בזכות אדם, אני לא יכול לעבור יום בשבועיים האחרונים בלי לשמוע את Hotel Lounge האלוהי של dEUS, וגם הברידרז של קים דיל לפתע תפסו חלק נכבד מזמן שמיעת המוזיקה שלי. לכן, כל פעם שאני מוצא אלבום מתובל חידושים אני מקפיד לחפור ולחפור - ולרוב התוצאה שווה את המאמצים.

כמובן שאדם לא המציא את השיטה, וחידושים מסתובבים באלבומים כבר ימים ימימה. אחד היפים והמוכרים שבהם הוא אלבום האנפלאגד של נירוונה, שזרוע בחידושים של שירים מוכרים יותר ופחות. רבים מהם נשמעים כל כך אמיתיים ונכונים, כל כך נירוונה במהותם, שלקח לי זמן רב לגלות שמדובר בכלל בחידוש. אחד היפים שבהם, ולעניות דעתי גם אחד החידושים המוצלחים והמרגשים שנעשו אי פעם הוא Jesus Don't Want Me For a Sunbeam, במקור של ה – Vaselines. החבר'ה האלה היו אחת מהלהקות שקורט קוביין אהב לפמפם לעולם, חבורה שכללה גם את ה – Meat puppets (שלושה חידושים לשירים שלהם מופיעים באותו אלבום) ולהקות אחרות. כמובן שיש האומרים שבלעדי קוביין הווזלינס, על שמם הנורא, היו נשארים הערת שוליים קטנה בהיסטוריה של המוזיקה במקרה הטוב, אבל קנאה גורמת לאנשים לומר דברים רבים.

עטיפת אוסף שיצא לאחרונה

עטיפת אוסף שיצא לאחרונה

אז מי היו הווזלינס? הם פעלו בסוף שנות השמונים, כשהמוזיקה התחילה להתאושש ממה שעבר עליה בעשור האחרון ואנשים הפסיקו ללבוש כריות כתפיים עם טרנינגים של אדידס. שלושה סקוטים וסקוטית אחת שיצרו מוזיקה שנשמעה חמודה, אבל לפעמים גרמה לך להסמיק מרוב שהיא גסה ומכאיבה.

מתוך ייאוש, הווזלינס בעטו לכל כיוון – באפאתיות של בני גילםבדרך החיים עמה הם גדלו, בכנסייה, ביחסים שבין גברים לנשים ובמה לא. עם מילים חדות ומדוייקות כמעט כמו הפיקסיז, הם היו מאוכזבים מסט ערכים שלם שליווה אותם מהילדות, וחשו ריקנות צורבת וכמיהה בוערת לחלום ומטרה. כמה חבל שבשנת 89', אחרי שהקליטו אלבום בודד, הלייבל שלהם נסגר וגרר עימו את הלהקה השאולה, עד שלאחרונה הם התאחדו לכמה הופעות.

לי אישית ברור למה קורט קוביין העריץ את מילות השירים שלהם וקרא להם "כותבי השירים הטובים בעולם". את הכאב והייאוש, כמו במקרה שלו, אפשר היה לראות מקילומטרים, אבל מעל הכל בולטים הבלבול והרגשת אובדן הדרך – מה שקוביין חש בעצמו ומה שבסופו של יום גרם לו לכתוב המנונים שביטאו תחושות של דור שלם.

כתיבת תגובה