ג'קו

שלומות. אני מתנצל על ההיעדרות הארוכה יחסית, אבל הייתי קצת שבור נפשית לאחרונה – בס אקוסטית ששלחתי לעצמי מניקרגואה, שם היא הוכנה עבורי בעבודת יד, הגיעה לארץ במספר חתיכות. כנראה שמישהו באחד המכסים בדרך חשב שיש שם סמים, רצה לקחת אותם לעצמו, גילה שלא מוחבא שם שום דבר בעל ערך (חוץ מהנשמה שלי), והוציא את האגרסיות על הגיטרה במקום על אשתו. המקרה הנ"ל, בשילוב מסעות שוטפים בין תל אביב לצפון, מעט מנעו ממני לכתוב לאחרונה.

אבל מה שעבר עבר ובעוד הגיטרה נשברה, אני מצאתי דירה. אכבד את זכר הבס הנפלאה ההיא בכתיבה על זכרו של בסיסט מאוד מיוחד לליבי, ובתקווה שלאחר הפוסט הזה הוא יהיה מיוחד גם עבורכם.

חברים – מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה בסיסט? אני מוכן להתערב על המשכורת של החודש האחרון שהתמונה שעולה לרובכם בראש היא של בחור (או בחורה! שוביניסטים כולכם) שעומד שם בצד על הבמה. לרוב הוא קצת עצוב כי אף אחד לא סיפר לו שגיטרה חשמלית סטנדרטית זה מה שגורם לבחורות לחשוב שאתה מגניב. נכון? לא נכון? ניחא. גם אם טעיתי – אני מובטל, בכל מקרה לא תראו ממני שקל.

בס היא כלי חשוב בכל להקה, אבל לטס פייס איט חבר'ה – זה כלי ליווי. יש סיבה שמקרטני התבאס כשהביטלס החליטו שהוא צריך ללמוד לנגן על בס. זה כלי שנועד לרפד ולעבות את הצליל של הלהקה ולחבר בין הקצב להרמוניה, מה שמצד אחד נשמע נפלא ומתוחכם, ומצד שני כמו מה שאומרים לילדים שלא משחקים את השמש בהצגת חנוכה. אבל אי שם בשנות השבעים העליזות, הגיע איש יקר שעשה סוג של מהפכה בתחום – ג'ון פרנסיס אנתוני פסטוריאוס השלישי, הידוע יותר בתור ג'קו פסטוריאוס.

Jaco Pastorius

Jaco Pastorius

ג'קו בכלל החל את דרכו המוזיקלית כמתופף, אבל בגיל 13 נפצע במרפק בעת ששיחק פוטבול, פציעה שבעקבותיה נדרש לסדרת ניתוחים שמנעה ממנו לנגן. בערך באותו הזמן, הבסיסט של הלהקה שהקים בדיוק פרש מההרכב, וג'קו ניגש למשכונאי הקרוב למקום מגוריו, ויצא עם גיטרה בס שעלתה לו 15 דולרים. ממצב של אפס ידיעה כיצד לגשת לכלי מיתר, ג'קו לימד את עצמו תוך שבוע ללוות את הרכב ה – R&B שלו בצורה בסיסית. מהר מאוד ג'קו צבר ניסיון ותעוזה, הפך לבסיסט מוביל ומוכר בפלורידה וניגן עם אמנים אורחים רבים.

במעלה הדרך ג'קו החל להאזין לג'ז, והעולם הקסום הזה משך אותו בעוצמה. כנגן אומן, הוא ראה בג'ז סגנון חסר גבולות, ועל כן מקום שבו יוכל להתפתח עד אינסוף. הוא רכש קונטרבס והחל להתאמן, אך הלחות של פלורידה עשתה שמות בכלי ומהר מאוד הקונטרבס התפורר לו בידיים וג'קו החליף את הקונטרבס בגיטרת פנדר ג'אז חדשה, הבנטלי של גיטרות הבס.

עדיין, הצליל הייחודי והחם של הקונטרבס הדהד באוזניו, וחסר לו. יום אחד ג'קו קם בבוקר, לקח את הגיטרה החדשה שלו ועקר את כל הסריגים (פסי המתכת הקטנים) שלה, מילא את החורים שנוצרו ושייף את הצוואר עד שזה הפך לחלק לחלוטין. כל מי שאי פעם קנה גיטרה, במיוחד כזו שעולה שמונת אלפים שקלים, יודע שרק דפוק אמיתי יעשה דבר כזה לגיטרה החדשה שלו. לי אישית זה היה מרגיש כמו לעקור ציפורניים, אבל ניחא.

הצליל שג'קו הצליח לייצר מהכלי החדש שלו היה ייחודי בצורה בלתי רגילה – חם, מזמין ומהדהד כמו שאף בס לא נשמעה קודם לכן. תוך שהוא משלב את סגנון הנגינה הייחודי שלו, שהתמקד בנגינה מלודית מאוד בקצב של מכונת ירייה, ג'קו החל את מסעו להצעדת הבס אל קידמת הבמה.

Jaco Pastorius

Jaco Pastorius

מכלול היצירות של האיש, העצמאיות שבהן כמו גם אלה בהן ליווה אמנים אחרים, הוא נרחב ביותר. החל מאלבומי הסולו, בהם ניתן למצוא יצירות מופת כגון Portrait of Tracy (אותה הוא מנגן על גיטרה בס בלבד) Opus Pocus, Kuru הג'אזיים ואת Come On Come Over, The Chicken הפאנקיים, דרך עבודתו עם להקת Weather Report ועד נגינה במספר אלבומים של ג'וני מיטשל, הרבי הנקוק ורבים אחרים. ג'קו מיצב עצמו כמלחין מוכשר, פרפורמר ענק ונגן להשכרה מהטובים והייחודיים שניתן היה למצוא באותה תקופה.

כמו הרבה מאוד אמנים נפלאים מאותו העידן, ג'קו זרח באור מסנוור לזמן קצר מאוד, ודעך לאלמוניות עד שנפטר בטרם עת. הוא תמיד היה קיצוני – במקרה אחד אף הטיח את הבס שלו במתופף במהלך הופעה כשהוא צורח עליו שיעמוד בקצב. ג'קו נשא עמו זרעים של מחלות נפש שונות, ולאחר שנים של תדלוקן בכמויות סמים שהיו גורמות לזאב רוזנשטיין להשפריץ ניטים מהמחשבה על הפוטנציאל המסחרי, הוא אובחן כבעל הפרעה דו-קוטבית. סדרה של תקריות מביכות הפכה אותו למוקצה בעולם המוזיקה, ואת חמש שנותיו האחרונות הוא בילה כהומלס במאורות סמים שונות. בשנת 1987 ניסה ג'קו להתגנב לתוך מועדון לילה בעיר מגוריו, אך שומר הסף לכד אותו והכה אותו עד שהוא נכנס לתרדמת. זמן מה לאחר מכן, ב – 21 לספטמבר 1987 (יום ההולדת שלי, אגב), הוא נפטר כשהוא בן שלושים וחמש בלבד.

בעיני הגדולה של ג'קו היא מעבר לפריצת גבולות הבס החשמלית – את זה עשו ועושים עוד בסיסטים נפלאים כמו סטנלי קלארק, מרקוס מילר, ויקטור ווטן ואחרים. ג'קו הראה לי שגבולות נועדו לפריצה, מגבלות נועדו לניצול ותקרות זכוכית נמצאות שם רק כדי שננפץ אותן. הוא סמל של רדיפה חסרת פשרות אחר התשוקה, לטוב ולרע.

כתיבת תגובה