שעטת הבאפלו

אני נורא אוהב לחפור בעבר. בהווה נורא קל להיות מעודכן – 700 איש כותבים ביקורת על כל אלבום חדש שיוצא, אפשר למצוא קליפים ופרסום ויראלי מוצלח יותר או פחות ביוטיוב, ולהוריד את השירים בשניה באין סוף דרכים שונות. אבל העבר מסקרן הרבה יותר, ומאתגר הרבה יותר להיות מעודכן בו.

זה לא שאין דברים טובים שיוצאים היום, להיפך – עושה אותי מאושר ועצוב במקביל לדעת שיש היום כבר כל כך הרבה מוזיקה טובה, שאין סיכוי שאכיר את כולה אי פעם. עדיין, יש משהו הרבה יותר כיפי בלמצוא אוצר ישן ולנגב מעליו את האבק. פתאום אתה נזכר ששמעת את זה פעם ברדיו בדרך לבית הספר, ובאמת תמיד רצית לדעת של מי השיר הזה. פתאום אתה זוכר שפעם ראית את הדיסק הזה בחנות, אבל לא היה לך את האומץ או הסבלנות לנסות אותו. פתאום אתה מבין שהביצוע שבו הכרת את השיר הזה לא היה הביצוע המקורי. Buffalo Springfield היא בדיוק אוצר כזה, ואני מדבר כאן על אוצר ברמה של תיבה מלאה במטבעות זהב.

Buffalo Springfield

Buffalo Springfield

בתחילת 1966 ניל יאנג ובסיסט קנדי בשם ברוס פאלמר היו מיואשים. הם הגיעו ללוס אנג'לס כדי לנגן מעט עם סטפן סטילס, אבל עבר כבר שבוע והם לא הצליחו למצוא אותו. השניים החליטו שהם עוזבים לנסות את מזלם בסן פרנסיסקו, אך בעוד הם עומדים בפקק בשדירת סנסט, סטילס וריצ'י פוריי (חבר נוסף בלהקה) נסעו בכיוון הנגדי, וזיהו את המכונית של יאנג. כמה נפנופי ידיים, צעקות ופרסה לא חוקית אחת מאוחר יותר נולדה הלהקה. השם, אגב, הגיע ממכבש קיטור מתוצרת חברת באפלו-ספרינגפילד שחנה ליד הבית בו התאכסנו סטילס ופוריי.

החברים צירפו אליהם מתופף יחסית מנוסה בשם דיואי מרטין, והחלו להופיע באפריל של אותה השנה. אחרי סדרת הופעות מחשמלת, הם נכנסו להקליט את אלבומם הראשון שנקרא בפשטות על שמם. הסינגל הראשון ששחררו החברים ביולי 66' לא זכה לתהודה רבה מחוץ ללוס אנג'לס, אך בנובמבר 66' השתנה הכל כשסטילס כתב את הלהיט המופלא For What It's Worth, שנכנס מיד לעשיריה הראשונה. האלבום שוחרר מחדש בשנת 67', כשאחד השירים הוחלף ב – For What it's Worth, והיה להצלחה מיידית.

האלבום הראשון

האלבום הראשון

הלהקה התכנסה להקליט את אלבומם השני, Again, בו יאנג סוף סוף קיבל "רשות" לשיר (מפיקי האלבום הראשון, שהיו גם המנהלים של סוני ושר, טענו שקולו של יאנג מוזר מדי). האלבום הזה נחשב לפסגה היצירתית של הלהקה, אך כבר במהלך הקלטתו התגלעו סכסוכים בתוכה, בעיקר בין סטילס ליאנג. האחרון אף עזב את הלהקה לתקופה קצרה, כשרק לאחר חזרתו אליה הסתיימה הקלטת האלבום והוא שוחרר לחנויות.

פאלמר, הבסיסט, נתקל בבעיות חוזרות ונשנות להישאר בארה"ב עקב מעצרים על אחזקת סמים, ומעט לאחר הוצאת האלבום השני של הלהקה הוא גורש סופית בחזרה לקנדה. הלהקה שכרה בסיסט אחר, אך יאנג החל להופיע פחות ופחות להופעות, והיה ברור כי הלהקה עומדת להתפרק, מה שאכן קרה במאי 68'. בדרך הם הספיקו להקליט אלבום אחד נוסף, Last Time Around (שיצא לאחר שהתפרקו), אבל האלבום הזה כבר לא היה מאמץ קבוצתי, וסימבולית, אפילו העטיפה היא מונטאז' בו תמונה של יאנג הודבקה לתמונה של ארבעת חברי הלהקה האחרים.

בפאלו ספרינגפילד התקיימה קצת פחות משנתיים, אך לה ולחבריה תהיה השפעה אדירה על הסאונד של הרוק בשנים הבאות. זה מרגש לזהות באלבומי הלהקה את הגיטרה המחוספסת והמפוחית של יאנג או ההרמוניות הקוליות של סטילס, צלילים שיאמרו בעתיד כל כך הרבה למיליונים של אנשים.

פינת הארכיאולוג

שנים מאוחר יותר, יקיר המדור ניל יאנג יכתוב שיר שנקרא Buffalo Springfield Again, שכולו געגוע ובקשה גלויה לחברי הלהקה האגדית הזו להתאחד ולנגן שוב ביחד:

I'd like to see those guys again,
And give it a shot.
Maybe now we can show the world,
What we've got.
But I'd just like to play
for the fun we had.

האיחוד הזה אף פעם לא קרה, ולצערנו גם כנראה לעולם לא יקרה – לפחות לא בהרכב המקורי. ברוס פאלמר הבסיסט ודיואי מרטין המתופף נפטרו, האחרון ממש לפני חודשיים.

השיר הזה נחבא לו באלבום Silver & Gold שיצא בשנת 2000, ומאז יאנג נוהג לבצע אותו בהופעות כשהוא לבד על הבמה. מי יודע, אולי הוא מחכה לשאר החברים שיצטרפו לפתעאני יכול רק לקוות שאהיה שם כשזה יקרה.

כתיבת תגובה